Logo Polskiego Radia
Print

שינויים במדע השולצולגיה – שיחה עם בריאן בנקס אודות ברונו שולץ

PR dla Zagranicy
Hagay Hacohen 16.10.2012 10:00
בריאן בנקס פרסם את הספר "מוזה ומשיח – החיים, הדמיון, והמורשת של ברונו שולץ" בשנת 2009. הספר, תוצר של מחקר אישי מעמיק שכלל שיחות עם אנשים שהכירו את שולץ בחייו, מסעות אל המקומות בהם חי ואותם ביקר, וחיפוש בארכיונים רבים בפולין ומחוצה לה, הפך לשם דבר בקרב אוהבי הסופר היהודי שבחר לכתוב בפולנית ויצירתו. בשיחה עם קול פולין בריאן בנקס חולק מעט ממה שהוביל אותו לנושא זה
/

ק.פ: אתה אנגלי שחי בפולין וקיבל החלטה לחקור את דמותו של הסופר היהודי-פולני המנוח ברונו שולץ. מה הוביל לצעד הזה?

ב.ב: " באתי אל פולין למטרות עבודה כי אני מורה לאנגלית במקצועי. כחודשיים לאחר מכן מזכירת בית הספר נתנה לי עותק של "הציפורים", קובץ סיפורים קצרים של ברונו שולץ. התאהבתי בסופר הזה מאותו רגע."

ק.פ: הספר הזה באופן ספציפי גם זכה להתייחסות בסרט של וויצ'ך יז'י האס "סנטוריום תחת מודעת אבל" (1973). בו העיסוק של האב בציפורים הופך לאלמנט חזותי חשוב בסרט. מה חשבת על הסרט הזה?

ב.ב: "לדעתי הסרט היה בחירה אמנותית נועזת מצדו של האס בזמנו כי הסרט הזה לא התאים לאווירה שהמפלגה הסוציאליסטית בפולין רצתה ליצור באותן שנים. למעשה, כשהסרט הזה זכה בפסטיבל הקולנוע בקאן באותה שנה" (תחת נשיאותו של אינגריד ברגמן) "רשויות פולין לא אישרו לו לצאת ולקבל את הפרס באופן אישי. במשך עשור לאחר מכן לא אישרו לו לעשות סרטים חדשים. זה סרט נהדר כי הוא משלב שני ספרים מאת ברונו שולץ. "סנטוריום תחת מודעת אבל" ו"חנויות הקינמון". הסרט מאוד נאמן למקור הספרותי."

ק.פ: היחס השלילי אל שולץ בשנות המשטר הקודם מוביל אותנו לשאלת הקבלה של שולץ בתרבות הפולנית ובתרבות הכללית. המחקר שלך יוצא מן הכלל כי הוא מעז לשאול שאלות ולהגיע אל מקומות שאחרים לא שאלו או חקרו קודם. מה אתה רואה כשאלות מפתח שעדיין לא נענו בשולצולוגיה?

ב.ב: "שולצולוגיה, חקר ברונו שולץ ויצירתו, נוטה להיות שונה ממחקר של סופרים אחרים לפי ניסיוני (ואני חיברתי ספרים על סופרים אנגלים וצרפתים, כולל ז'וריס-קרל הויסמנס). הדעה הרווחת בשולצולוגיה כיום היא שדעתו של יז'י פיצובסקי" (מחוקרי שולץ הידועים והחשובים ביותר, ספרו "מחוזות הכפירה הגדולה" יצא לאור בפולין בשנת 1957. כמו כן הרים תרומה חשובה לחקר תרבותם של צועני פולין. ח.ה) "שהיה אדם נפלא והוא התחיל לאסוף חומרים הנוגעים לברונו שולץ, היה גם בעל דעה מסוימת שהוא האמין שהיא הדעה היחידה שקובעת בכל הנוגע להבנת דמותו של ברונו שולץ. אני מאמין שברונו שולץ היה עירוב של תרבויות שונות. יהודית, פולנית, אירופאית, וגליציאנית. זו עמדה שפיצובסקי בשעתו לא היה מוכן לחקור הלאה וכיום דעתו ידועה יותר במערב מכפי שהייתה אי פעם. ניתן להציב סימן שאלה אם חוזקה של הדעה הזו של חוקר יחיד משקפת גם את המצב בפולין כיום."

ק.פ: גם הסופרת היהודיה-אמריקנית סינתיה אוזיק הרימה תרומה לעניין מערבי בשולץ בספרה "המשיח מסטוקהולם." (1987) וכמובן הסופר הישראלי דויד גרוסמן בספרו "עיין ערך אהבה" (1986). כשאתה מסתכל בתרומות של הסופרים האלו, בהתאמה אמריקנית וישראלי, להבנתו של שולץ במערב האם אתה חושב שהם רגישים מספיק לשולץ ההיסטורי או שהם יצרו שולץ משל עצמם?

ב.ב: "זו נקודה טובה. אני מאמין שהייחוד בעבודתו של שולץ הוא הפנייה אל כולם. הוא מנסה לחרוג מגבולות העיירה שלו (דרוהוביץ') למרות שבאותו זמן הוא מאוד נטוע בה. היא חלק מהפסיכולוגיה והגנטיקה שלו. עבודתו של דויד גרוסמן אינה זוכה לאהדה רבה בקרב קרובי משפחתו החיים של ברונו שולץ. ואני מתכוון בכך לקרובי דם חיים ולא לאנשים כמו אלכס שולץ שפיצובסקי קידם והתגלה כמתחזה. דויד גרוסמן הוא אמן. יש חוקרים שאינם מסכימים עם גישתה של סינתיה אוזיק וגם עם זו של פיליפ רות בספרו "האורגיה של פראג"(1985). סופרים אלו נטו להשתמש בסופר כדי להדגיש רעיונות משל עצמם ולא מתוך כבוד לדמותו ופועלו. אנו רואים זאת ביצירות כי יש שם דברים מגוחכים. למשל, שהספר האבוד של שולץ" ("משיח" בספרה של אוזיק) "נסחב בידי הדמויות בשקית ניילון. היא גם לא ידעה הרבה על ורשה ויש בספר שגיאות עובדתיות. פיליפ רות ראיין את יצחק בשביס זינגר ולא הבין למה ברונו שולץ לא כתב ביידיש. הוא שואל את זינגר למה שולץ לא כתב ביידיש כמו זינגר ואחיו. אז ניתן לתהות מה בעצם הם מבינים."

ק.פ: שולץ היה אדם פרטי כמו חלק גדול מהאנשים בדור שלו שהיה חף מאינטרנט ורשתות חברתיות אבל הוא גם היה במנוסה מהרבה דברים. הוא היה בתהליך של המרת דת מיהדות לקתוליות כדי להינשא לחברתו שהייתה ממשפחה יהודית שהמירה את דתה לקתוליות. הוא נמלט מדרוהוביץ' לוינה ולוורשה ושם הוא חי יותר בחופשיות מכפי שחי בעיר הולדתו. איך אתה רואה את התרומה שלך באיתור אותן נקודות חמקמקות?

ב.ב: "אין ברשותנו מסמכים ראשוניים רבים שקשורים לברונו שולץ. הם הלכו לאיבוד, והם כוללים את הרומן "משיח" אם הוא היה באמת רומן. היות ואין לנו את המסמכים אנו צריכים להסתמך על עדויות של אנשים שהכירו אותו בחייו כמו הסופר הפולני ויטולד גומברוביץ' והסופרת הפולניה יוזפינה שלינסקה שהיום אנו מאמינים שהיא קיימה עם ברונו שולץ מערכת יחסים בעלת אופי רומנטי מה שהיה מאוד חריג עבור הנורמות של הזמן. הנקודה הזו לא זכתה ליחס מאת פיצובסקי וכשראיינתי אותו בקשר לזה פעמיים הוא נמנע מלהשיב. שולץ היה מאוד רגיש כאדם וכסופר. כשחבר אמר לו שלאחרונה הוא עצר ברחוב של דרוהוביץ' כי הוא התנגש באייל הוא הקיא. יש עליו סיפור מפורסם שאמרו לי תלמידים שלו שראו אותו בזמן השיעור מסתכל דרך החלון באדם שמתנדנד תלוי מפיגומים וצובע בניין והוא קפא בפחד גלוי. התלמידים היו אלו שטיפלו בו והושיבו אותו לחצי שעה עד שהפעמון צלצל. הוא גם לא היה מיומן במפגשים חברתיים. חלק גדול ממכתביו כוללים התנצלות על כך שהיה בוורשה ולא פגש אותם כי ככה הוא היה כאדם."

ק.פ: האם רגישות יתר זו היא סוג של שירת סירנה שמפתה את החוקרים לפרש את היצירה שלו דרך הפריזמה הזו של הרגישות? הרי זה מפתה להבין אותו דרך הרגישות כשבעצם לא לומדים הרבה מאדם רק מזה שהוא רגיש כפי שלא לומדים הרבה על אדם רק כי הוא נאה.

ב.ב: "אמת ויציב. לדעתי המפתח או אחד המפתחות להבנת שולץ הוא הניסיון שלו להבין את אביו לאחר מותו של אביו ואובדן דרך החיים שהאב ייצג בסגירת החנות של המשפחה בדרוהוביץ'. במחקר שלי גיליתי למה החנות נשרפה. וזה לא קיים בספרות הפולנית בנושא. גיליתי מסמך בריטי מסווג שלאחר חמישים שנה ניתן סוף סוף לקרוא אותו" (המסמך, מאפריל 1915 , טוען שהצבא האוסטרי נסוג מול הכוחות הרוסים והצבא הנסוג לקח את הכסף המזומן מדרוהוביץ' עמו. כתוצאה מחירי המזון האמירו בזמן המצור ויהודים שלא נמלטו מדרוהוביץ' הואשמו בספסרות והפקעת מחירים ובתגובה בניינים שהיו בבעלות יהודית הוצתו בידי פולנים או אוקראינים שגרו במקום. כולל בוודאות חנות אביו של שולץ. את המסמך חיבר אזרח אנגלי שעבד בתעשיית הטקסטיל בעיר. ח.ה) "הודות לחוקרים אחרים אנו גם יודעים ששולץ ביקר בוינה יותר פעמים מכפי שחשב פיצובסקי ושהוא גם ביקר בברלין. חוקר ישראלי מצא שהוא ביקר בברלין עם יצירות האמנות שלו ב 1921. שולץ היה כנראה, אני מאמין, מחוץ לדרוהוביץ' כשאביו נפטר ואמו נסעה אל ברלין בזמן שנת האבל כחצי שנה מאוחר יותר. אני מאמין שהוא חש אשמה על כך שהיה רחוק מהבית כשאביו מת וזה השפיע על יצירתו."

ק.פ: החוקרת הישראלית אורנה מונדשיין טוענת שאחד הדברים החשובים אצל שולץ זה שאין בו את סצנת הפיוס בין האב והבן לה אנו מצפים בתרבות המודרנית בה הם משלימים זה את זה ומעריכים זה את זה אלא להפך, הניסיון של הבן להתחקות אחר האב מוצג כלא נחוץ כי האב מסתדר טוב יותר בלי משפחתו. איך אתה חושב שההבנה הזו מתקבלת היום?

ב.ב: "אורנה מונדשיין היא חוקרת מאוד מעניינת, אבל יש לזכור את הדיאלקטיקה האמנותית. שולץ ראה את אביו כאמן שלא יכול היה למלא את השליחות האמנותית שלו. זו הסיבה שדמות האב מקשטת את ספר החשבונות של החנות. אני מסכים איתה במובנים רבים בעניין הזה."

ק.פ: במאי 2001 מוזיאון יד ושם העביר ציורי קיר של שולץ מאוקראינה אל ישראל בצעד שיצר ביקורת חריפה באוקראינה, פולין, ומקומות אחרים. אני מבין ששמעת מאנשים בתחום שהציורים לא נשמרו היטב וניזוקו תחת ההשגחה של מוזיאון יד ושם*. למה לדעתך יש רצון כה חזק לתבוע את שולץ כיהודי או כפולני? מדוע אנשים לא מקבלים את הסופר הזה, שהוא מאוד אירופאי, כמכיל בתוכו שלל של זהויות?

ב.ב: "ויטולד גומברוביץ' האמין שהוא אכן הסופר הכי אירופאי מבין סופרי אירופה. ברונו שולץ באמת נטוע באופן עמוק בתרבות היהודית והחוויות שלה ואופן התבוננותה בעולם. אולם לפי דעתי זו טעות לומר שהוא נרצח רק בגלל שהיה יהודי. אני מאמין שסופרים אחרים" (גרמנים) "כמו הרמן הסה או תומאס מאן או" (הסופר הגרמני - יהודי) "ארנסט טולר היו נרצחים גם הם אילו הנאצים היו יכולים להגיע אליהם. כפי שסופרים גרמנים אחרים שהתנגדו לנאצים היו נרצחים ככל הנראה לו היו באותו מקום באותו זמן. שולץ תמיד פנה אל המערב בניגוד לפרנץ קפקא שכן הסתכל אל המזרח אבל שני הסופרים חיו בשני מקומות מאוד שונים. שולץ בדרוהוביץ' וקפקא בפראג, חלק מהעניין המזרחי של קפקא נוצר הודות ללהקה של שחקנים יהודים מוורשה שהופיעו בפראג בתיאטרון היידיש. שולץ נוגע בדברים אוניברסלים והדבר הזה לא שולל זוויות אחרות. אני מאמין שהוא התכוון לזה כי מקום הולדתו היה כור היתוך של הרבה תרבויות שונות. השיח הפולני אוהב להתעלם מהחלק האוקראיני שגם היה חלק מהנוף של שולץ." (דרוהוביץ' כיום נמצאת באוקראינה – ח.ה) "היו סופרים אוקראינים חשובים שנולדו בדרוהוביץ'. איוון פרנקו" (ממייסדי הספרות האוקראינית) "הלך לאותו בית ספר כמו ברונו שולץ. היו חגיגות לימי ההולדת של המשורר הפולני אדם מיצקביץ' בזמן שברונו היה בחיים אבל היו גם חגיגות לכבודו של טאראס שבצ'נקו" (ממייסדי השפה האוקראינית המודרנית) "באותו זמן ובאותה עיירה. אני מצאתי ופרסמתי, ואולי הייתי הראשון, שלשולץ היו יותר אחים ואחיות מכפי שהאמנו. היו שני ילדים שמתו לפני שהוא נולד ולכן משפחתו הייתה בהתחלה עם חמישה ילדים מתוכם שניים מתו בינקות. אני מאמין שזה מבהיר חלק גדול מיצירתו כולל זה שהוא לא מזכיר את אמו בשם אלא מכנה אותה "רוח רפאים." כך שכן, הבנת שלל הזהויות לדעתי מהווה אלמנט חשוב בהבנת שולץ."

ק.פ: תודה לך על זמנך.

ב.ב: "תודה לכם."

*בתשובה לפניה מאת קול פולין לברור השמועה שציורי הקיר של ברונו שולץ ניזוקו סגנית דוברת מוזיאון יד ושם גברת יפעת בכרך-רון שלחה את התגובה הבאה: "לא היו דברים מעולם. ציורי הקיר מוצגים במוזיאון לאמנות של יד ושם מאז 2009." ניתן לראות את העבודות ולקרוא עליהן עוד באתר יד ושם בקישור הזה

(טקסט ותמונות מאת ח.ה)

Print
Copyright © Polskie Radio S.A About Us Contact Us